פסק-דין בתיק ת"ק 008793/02

התובעים מתגוררים בבית בכפר שמריהו.

לטענת התובעים, ביום 30.4.02, אספקת החשמל לביתם ממתקני חברת החשמל לישראל בע"מ (להלן: "הנתבעת"),  לא היתה סדירה, והיו עליות מתח לא סדירות ולא סבירות באספקת החשמל, אשר באה לידי ביטוי בהבהובי התאורה בבית במשך מספר שעות.

בסופו של יום הוברר, כי ניזוקו מספר מכשירי חשמל בבית כתוצאה מעליות המתח, דבר שהצריך הזמנת טכנאים לתיקון.

חלק מהמכשירים תוקן בבית התובעים, וחלקם האחר תוקן במעבדות.

התובעים צרפו לכתב תביעתם קבלות על התיקונים, בהן צויין על ידי הטכנאים אשר תיקנו את המכשירים, כי: "...המערכת ניזוקה באופן רציני ביותר בשל, ככל הנראה, מתח גבוה שהגיע אליה דרך מערכת החשמל הכללית בבית...", "...כי הנזק נגרם למכשירים כתוצאה מעליית מתח רשת...", "...נפגעו כתוצאה ממתח גבוה שנכנס... ופגע במערכת...".

התובעים פנו לנתבעת בדרישה לפצותם בעלות התיקוים בסך של 5,762 ש"ח.

בבדיקה שבוצעה על ידי הנתבעת נמצא, כי מתקניה המזינים את בית התובעים נמצאו תקינים. יחד עם זאת, טענה הנתבעת, כי על פי הרישומים במערכות התפעול והפיקוח שלה, הוברר, כי לא ארעה כל תקלה או הפרעה באספקת החשמל בקווי המתח הגבוה והנמוך המזינים את אזור מגורי התובעים.

הנתבעת הוסיפה וטענה, כי ככל הנראה, ארעה התקלה במתקן הפרטי בבית התובעים, וכי אין היא אחראית לכך.

בנסיבות אלה, נדחתה דרישת התובעים על ידי הנתבעת, וזאת לאחר שחלף זמן רב ממועד פניית התובעים ועד לקבלת התשובה על דחיית דרישתם.

בנסיבות אלה, הגישו התובעים את תביעתם כנגד הנתבעת הן בגין הנזקים שנגרמו להם, והן עקב הפרת "אמנת השירות" של הנתבעת ולפיה, היה על הנתבעת לספק חשמל "באופן אמין" וכן "לענות על כל פנייה בתוך 21 ימי עבודה".

לתמיכת טענותיה, צרפה הנתבעת חוות דעת מומחה של המהנדסת הגב' לנדור ינינה, עובדת בכירה אצל הנתבעת. לטענת הגב' לנדור, על פי בדיקה שנערכה, לא היו כל שינויים במתח האספקה ללקוח החורגים מגבולות המותר, תקינות החיבורים ורמת המתחים המסופקים לבית התובעים נבדקה ונמצאה תקינה, לא נתקבלו תלונות מלקוחות אחרים של הנתבעת המוזנים מאותה רשת ולא בוצעו על ידה עבודות תיקון כלשהן בעקבות האירוע.

הגב' לנדור הוסיפה וטענה בחוות דעתה, כי קיימת סבירות גבוהה כי הנזק למכשירים נגרם עקב תקלה במתקן הפרטי של התובעים, אשר לנתבעת אין כל חבות בגינו.

בנסיבות העניין, ולאחר ששקלתי את טענות הצדדים הגעתי למסקנה, כי התובעים לא הרימו את הנטל המוטל עליהם להוכחת תביעתם. על התובעים היה להגיש חוות דעת מומחה לתמיכה בטענותיהם, ואין זה די ברישומים שנעשו על ידי אותם טכנאים אשר תיקנו את מכשירי החשמל.

באשר לתביעת התובעים לפיצוי בגין האיחור במתן מענה לתלונתם, עיון בפרק "תשובה לכל תלונה" מלמד, כי "תלונת לקוח תענה לא יאוחר מ-21 ימי עבודה, מקבלתה במשרדי החברה. אי עמידה במועד זה, תזכה את הלקוח בתשלומים כדלקמן: ...", ובהמשך הוסיפה הנתבעת וציינה, כי "...באמנה זו התחייבנו לשלם לך במקרים בהם לא עמדנו בלוח הזמנים, מסיבות התלויות בנו, ושהן בשליטתנו ואחריותנו...".

התובעים קובלים כאמור, על כי הנתבעת השתהתה זמן רב עד אשר השיבה לפנייתם.

עיון באמנה אכן מלמד, כי הנתבעת התחייבה להשיב לתלונה בתוך 21 יום.

הנתבעת טענה, כי פנייתם הראשונה של התובעים התקבלה ביום 1/5/02 בטרם חלפו 21 ימי עבודה, נמסר לתובעים כי תהליך הבירור עדיין לא נסתיים, וכי עם קבלת הפרטים הנדרשים מהגורמים הרלוונטיים, תודיע הנתבעת את עמדתה. הואיל והנתבעת ביקשה לערוך בדיקה פיזית במקום, ולא הסתפקה בבדיקת רישומי המחשב שלה, ניתנה תשובה סופית לתובעים רק בתאריך 11.7.02.

לעניות דעתי, הנתבעת לא הפרה את האמנה שכן, היא השיבה, בתחום המועד, כי העניין בטיפול, ואכן פעלה לסיום הבירור.

לעניות דעתי, אין מקום לחייב את הנתבעת במתן מענה "סופי" בתוך 21 יום, שכן הדבר עלול לגרום, במקרים מסוימים, למתן תשובה עוד בטרם נעשה מיצוי מלא של הבירור וכל זאת אך ורק על מנת לעמוד בלוח הזמנים שנקבע.